בית

מתרגמים דמוקרטיה כ"שלטון העם". אך "האחר" של ה"עם" הוא "המלך", "האריסטוקרט", "איש הכמורה", וכל אותם שולטים בכוח פריוולגיה. יוצא אם כן, שה"דמו" של דמוקרטיה, הוא האיש הפשוט, היחיד נטול הפריווילגיות שיש להגן עליו מפני העריצות השרירותית של בעלי שררה. עמדה זו  המתעבת בעלי פריוולגיה מכל סוג, שואפת למחוק הבדלי לאום, דת וגזע.

אך מה לגבי "העם" במשמעותו הלאומית? מה לגבי רצון הדמוס? מה לגבי אלו המזדהים עם הלאום, עם המולדת, עם אחרים כמוהם. ובמיוחד בעם ישראל, התודעה המיוחדת של הבדילנו מן הגויים ושל עם לבדד ישכון, המנוגדת באופן קוטבי לתודעה האזרחית הנ"ל.

מסתבר אם כן שהדמוקרטיה, שלטון העם, אינה שלטון העם אלא היחידים, והיחידים לעיתים תכופות הם בעלי אינטרסים מנוגדים לאלו של "העם", ולכן בדמוקרטיה, בהתאם למי שתופס את הגה השלטון באותו רגע, דעת המיעוט יכולה לכוף את דעת הרוב ביעילות לא פחות גדולה מאשר במשטרים שאינם דמוקרטיים.

נקודה זו נעשית שקופה במיוחד בתקופה האחרונה, כאשר פעילויות הנעשות נגד "העם" באות בשם "הדמוקרטיה" – כביכול, "שלטון העם", אך למעשה הן דוגלות בזכותם של יחידים לנתב את גורלו של העם.

בבלוג זה אני מנסה לנתח את שתי האידיאולוגיות הללו. האחת המואסת בעריצים, בה התודעה הלאומית, העממית אינה מרכיב משמעותי. והשניה, המואסת אף היא בעריצים ומבקשת "השיבה שופטינו כבראשונה…", אך מודעת בחריפות ללאום, דת וגזע.

וכמובן, כל מה שביניהם…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>