שלטון העם/שלטון האזרח

ניתן לתאר את המצב הכללי באמצעות סיפור קצר:

פעם היה עם שעניינו היה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

עם זה גורש מארצו בידי ממלכות מעט פחות קדושות (רומא) שבהמשך פשטו את טלפיהן לומר: קדושה אני (רומא האפיפיורית).

בגלל אישיותו המיוחדת היה חשוב לעם להתבדל משאר העמים, ושאר העמים התבדלו ממנו.

הממלכות הבלתי קדושות החלו להפלות את העם לרעה, בגלל היותו נבדל.

כשהחלה הנאורות, החלו לומר: למה להפלות אנשים בגלל שהם שייכים לעם נפרד, הרי כולנו בני אדם לפני שאנחנו עם.

גם בני העם שמאסו ברדיפות, החלו לומר: כולנו בני אדם לפני שהיינו לעם.

אנחנו לא באמת נפרדים. אנשים אנחנו. אזרחים אנחנו בכל מדינה ומדינה.

אנחנו בני-העם גרמנים, אנחנו בני-העם צרפתי. בעצם… אנחנו בכלל לא בני-עם. אנחנו בני-דת… כן, זה נשמע יותר טוב:

אנחנו בני-דת גרמנים, בני-דת צרפתים וכו', בדיוק כפי שיש גרמנים וצרפתים בני דתות אחרות.

אם נפסיק להיות עם, נוכל להיות יחד עימם…

אך בינתיים, העמים הללו, צרפתים, גרמנים וכו', גילו פתאום שהם עם. הם הפכו קצת פחות דתיים ויותר לאומיים.

ואז הם פנו לבני העם (שכבר היו רק בני-דת) ואמרו להם: אתם בני-העם שלכם, אתם לא שייכים לעמנו.

בני-הדת שגם הם, כמו כולם, הפכו קצת פחות דתיים, לא ידעו מה לעשות.

בגלל היותם דת, גזע ולאום, רדפום. עתה שהם מוכנים להיות סתם אזרחים טובים, ללא דת, ללא גזע וללא לאום. פשוט מענטשים, פשוט בני אדם המדממים כאשר חותכים אותם – לפתע כולם רודפים אותם בגלל גזעם, דתם ולאומם.

מה לעשות?

החלו בני הדת-גזע-לאום האמורים להילחם בחירוף נפש נגד כל דת, גזע ולאום – שלושת האמתלאות הגדולות לרדיפתם.

וככל שהעמים האחרים הפכו יותר גזענים ולאומנים, כך הפך המאבק בכל אפליה על רקע גזעי ולאומני לסימן ההיכר של העם.

בשלב מסויים בערה חמתם של העמים להשחית והם החלו להשמיד את העם שלא רצה כבר להיות עם… שרצה רק להיות אזרח.

בשלב זה, כבר לא היתה ברירה – מאחר והעמים החליטו שהעם הוא עם, נאלץ העם, גם הפעם, להסכים עם כולם, ולהחליט שהוא גם. עם.

כאן החל העם להתפצל לשני ראשים חדשים:

אלו שנזכרו שהם עם, ותמיד היו עם, ובעצם הם רוצים להיות העם הכי נעים בעולם, עם טוב לב ואוהב בריות, שרק רוצה לחיות ותן לחיות.

ואלו שעדיין חשבו שלהיות עם זה רק פגם, כי צריך להיות אזרח העולם.

אלו ואלו הקימו יחד מדינה. אבל כאבה להם הבטן.

מצדדי העם קראו לשלטון העם, לדמוקרטיה המבוססת על זהותו של אותו עם (שאפשר כבר לחשוף את זהותו כיהודי/ישראלי/עברי) – ולכן הקימו קרן קיימת שתקנה אדמות ליהודים ועשו חוק שבות שמעניק אזרחות ליהודים, אף קראו למדינה מדינת ישראל – על שם אחד מאבותיהם הקדמונים.

לעומת זאת מצדדי האזרחות, קראו גם הם לדמוקרטיה, אך כוונתם היתה בהכרח שהכוח יהיה בידי האזרח, והדמוקרטיה מבחינתם לא היתה שלטון העם אלא זכותו של האזרח לעשות את מה שהוא מוכרח.

ומאחר ודמוקרטיה גזורה מדמוס (עם) + קרטיה (שלטון) ביוונית, יש לחדש:

פוליטוקרטיה מפוליטיס (אזרח) + קרטיה (שלטון) ביוונית.

אלו באים בשם הדמוקרטיה ואלו בשם הפוליטוקרטיה….

הפוסט הזה פורסם בתאריך כללי עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>