מגלות לגאולה

המעבר מגלות לגאולה אינו פשוט.

תחילה צריך להכיר בקיומה של הגלות.

הכרה זו תלויה בתודעת מצב אחר, גבוה יותר, נעלה יותר, רחוק יותר, עתידי יותר – מהמצב הנוכחי בו אתה נמצא.

גאולה מצריכה תודעה. גאולה מצריכה שאיפה מיוחדת.

ללא השאיפה הזאת, הגלות היא בית.

לכן, מי שאין לו חיבור לגאולה אינו יכול לצאת מהגולה, וגם אם יצא ממנה בכוח הזרוע, כי דיירי הגולה הילידים (אפילו שהם הגיעו לשם אחריו) זרקו אותו לארץ משלו – עתיד הוא לחזור אליה מחוסר תודעה ומשאיפה מתמדת להשתייך. לכן פני פוליטוקרטים אל החוץ, אל העולם הגדול, אל תרבויות זרות (זרות כלפי מי, כלפי מה, מיהו האחר של זה ששואף תמיד לחבק את האחר?) וגבם מופנה אל הדמוס, אל העם המתבדל מעצם הכרתו בזהותו הנבדלת, העם השמח על "הגאולה" של עצמאות אחרי שנים רבות בגלות.

נו טוב, אפשר לעשות גולה גם כאן. צריך רק לקלף את היהודי ממדינת היהודים, להפוך את הלא-ישראלי לישראלי, וללעז את העברית.

הפוסט הזה פורסם בתאריך גלות מול גאולה, כללי עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>