העם כמחולל אדם

היחידה התרבותית, העם, משמשת כעדשה ממקדת ליחידה האנושית.
בדיוק כפי שהתא האיקריאוטי קיבל מימדים עצומים ובלתי נתפסים כאשר למד לחיות בצוותא עם תאים איקריאוטים אחרים – וליצר מתוך כך בעלי חיים.
כך העם ותרבותו מרכזים את האנושי ומפתחים אותו הרבה מעבר לרשותו של היחיד.
ג'ון סטיוארט מיל השתמש ברעיון של לאומיות כדי לתאר תרבות של עם. "ניתן לומר", הוא הסביר, "שחלק מהאנושות מהווה לאום, אם הם מאוחדים בינם לבין עצמם על ידי אהדה משותפת, שאינה קיימת בינם לבין אחרים כלשהם – באופן הגורם להם לשתף פעולה אלו עם אלו ביתר נכונות מאשר עם אנשים אחרים, לרצות באותה ממשלה, ולרצות שממשלה זו תהיה שלהם עצמם או של כמה מהם, באופן בלעדי. גורמים שונים יכולים לחולל תחושה זו של לאומיות. לעיתים מדובר בהשפעת הזהות של גזע ומוצא. שפה משותפת ודת משותפת תורמים לכך במידה רבה. גבולות גיאוגרפיים הם אחת הסיבות. אולם, הגורם החזק מכולם הוא התקדימים הפוליטיים; קיומה של היסטוריה לאומית ושיתוף בזכרונות הנובע ממנה, הגאווה וההשפלה המשותפים, השמחה והצער, הקשורים לאותם אירועים בעבר. עם זאת, אף אחת מנסיבות אלו אינה מספיקה בהכרח בפני עצמה"

רולס, פילוסוף פוליטי שניסה להתוות "חוק עמים" שיאפשר לעמים לחיות בשלום אלו עם אלו, נאלץ לקבל את העם כיחידה האנושית הבסיסית מפני ש"לעם ניתן לייחס מניעים שלא ניתן לייחס לשום קהילה אנושית אחרת. הרעיון של עמים במקום מדינות מכריע בנקודה זו: הוא מאפשר לנו לייחס מניעים מוסריים – נאמנות לעקרונות של חוק העמים, המתירים, למשל לעמים (הנתפסים כשחקנים פעילים), מלחמות לשם הגנה עצמית – באופן שלא נוכל להתיר למדינות".

אכן, אפילו אצל רולס הליברל המערבי, שעיקר עניינו הרחבתה של הפוליטקורטיה דווקא, נאלץ להודות שעמים הם אורגניזמים נבדלים שניתן ליחס להם "מניעים" כסוכנים פעילים.

העם עוסקת הפוליטוקרטיה בהכחדתה של הישות התרבותי הייחודית הנדרשת כדי ליצור את הטיפוס האנושי הנקרא יהודי, עברי, ישראלי…?

הפוסט הזה פורסם בתאריך מלחמת התרבות עם התגים , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>