מיטשל – זוכרים?

ג'ורג' מיטשל הוא שליחו הנבחר של אובמה. וברק כבר הסביר (לפי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3891330,00.html) ש"נדרש שינוי יסודי ביחסים שלנו עם ארצות-הברית, ואי אפשר לעשות זאת בלי יוזמה מדינית מרחיקת לכת מצידנו" [כמובן, אלא מצד מי? למי פונים כאשר צריכים 'להרחיק לכת', ולמצוא עוד איזו פיסת לחי שניה שטרם הוגשה לשוחרי השלום, אם לא לנערת הגומי הידועה..."]. הוא שב והזהיר מפני הצטיירות ישראל כ"סרבנית שלום" [כנראה לא הומטרו מספיק פליירים על עזה], והסביר כי"האתגר האמיתי שלנו הוא לפסוח על הדברים הקטנים [דברים באמת קטנים, כמו: בטחונם ושלומם של אזרחי ישראל, ההתיישבות בארץ ישראל, ירושלים, אנא השלימו את החסר... וכל המקטין הרי זה משובח] ולצעוד לעבר האתגר וההזדמנות שמקופלים ביוזמה מדינית ישראלית למו"מ ולהסכם". [אכן: שאו ציונה נס ודגל! לצעוד אל האתגר!]

אך מיטשל זה, למרות מחלצותיו החדשות כנציג אובמה, כבר מוכר לנו מן העבר, הלא הוא מיטשל בעל הדו"ח, מיטשל "אבי מפת הדרכים".

על פי התגית שלו בוואלה

(http://tags.walla.co.il/ג'ורג'_מיטשל)

הוא מתואר כמי שחיבר "דו"ח על הגורמים לפריצת האינתיפאדה השנייה בגדה המערבית והמלצותיו היוו בסיס לתוכנית "מפת הדרכים" של הנשיא ג'ורג' בוש…ומונה לשליח מיוחד למזרח התיכון ע"י הנשיא החדש ברק אובמה ב-2009 בניסיון להביא להתקדמות השיחות בין ישראל לפלסטינים".

כבעלי תודעה הסטורית המחוצים שוב בין פטיש עוקרי המתנחלים מוושינגטון (בגיבוי נלהב של ג'יי-סטריט, הקרן לישראל החדשה ושאר ידידים) לסדן "המזהירים מפני הצטיירות ישראל כסרבנית שלום", אפשר שיש מקום לבחון מחדש את דו"ח מיטשל כדי לתהות על קנקנו של בא כוחו של אובמה, ולהבין מדוע בחר אובמה דווקא בו. (אגלה לכם ברמז: אותה הגברת, ואפילו לא החליפה אדרת…)

הטיות במסווה אובייקטביות: דו"ח מיטשל

תחילה נבחן מעט את דו"ח מיטשל מהאספקט הספרותי.

הדו"ח שאמור היה להכריע מדוע פרצה האינתיפדה השניה, מתחיל בתיאור ביקור שרון בהר הבית "כשהוא מלווה ביותר מ-1,000 אנשי משטרה ישראלים. למרות שהישראלים ראו את הביקור בהקשר פוליטי פנימי, הפלשתינים ראו אותו כפרובוקטיבי מאוד עבורם".

בלא לומר זאת מפורשות, מצליחה ועדת מיטשל להעניק נופך כוחני לביקורו של שרון, בציינה שהיו 1,000 שוטרים עימו. עצם ציון מספר השוטרים מזדקר מתוך התיאור הלקוני של הדו"ח, אף אין לפריט זה משמעות כלשהי ביחס למהלך התפתחות האירועים, פרט להוספת צבע של "כוחנות מופרזת" לסיפור הדברים. (משום מה שכחו לציין שגם מזכירו האישי של שרון היה עימו וכמה עיתונאים…)

עצם הניתוק וההשטחה של העבר ההיסטורי שקדם לאירוע – נטישת השיחות בקמפ-דיוייד על ידי הפלשתינים – מאפשר להתמקד בו כ"פרובוקטיבי מאוד עבור הפלשתינים"

ולעומת זאת, כאשר בא דו"ח מיטשל לתאר את התגובה הפלשתינית, הוא נוקט לשון אחרת:

"ביום למחרת, באותו מקום, התעמתו מספר גדול של מפגינים פלשתינים בלתי חמושים עם משלחת גדולה של משטרה ישראלית".

גם מי שאינו מומחה לספרות ישים לב מייד לתחושת הדרמה העזה שבונה הדו"ח  כאשר הוא בוחר את המילים רוויות המתח הנרטיבי: "ביום המחרת, באותו מקום", ועורך הקבלה ספרותית נאה בין שרון ואלף שוטריו לבין "מפגינים פלשתינים בלתי חמושים".

בעולם האטום של ועדת מיטשל – אטום לאוסלו, אטום לקמפ דיוייד, הולכת ונרקמת הדרמה של הגולית היהודי הפרובוקטיבי על 1,000 שוטריו, מול המפגינים הפלשתינים הבלתי חמושים.

"על פי מחלקת המדינה של ארה"ב", כותב דו"ח מיטשל "ערכו הפלשתינאים הפגנות גדולות זרקו אבנים על שוטרים בסביבות הכותל המערבי. השוטרים עשו שימוש בכדורי מתכת מצופי גומי ובתחמושת חיה כדי לפזר את המפגינים, בהורגם כארבעה אנשים ובפצעם בערך 200".

על פי ממשלת ישראל, נפצעו 14 שוטרים.

השימוש השפתי המתוחכם מעביר את המסר השיפוטי – הפלשתינים ערכו הפגנות וזרקו אבנים והשוטרים פיזרו אותם באש חיה.

גם המקורות המצוטטים נבחרו בקפידה: המקור המתאר את הפגיעה בפלשתינים מוצג כאמין ואובייקטיבי – מחלקת המדינה של ארה"ב – שמקורות המידע שלה הם כביכול מעבר לחשד – בעוד שממשלת ישראל – הנוגעת בדבר, היא זו שמעידה על פציעת 14 שוטרים – האם מידע זה לא הגיע למחלקת המדינה? אך הבאת המידע הנוגע לנפגעים הישראלים ממקור ישראלי יוצרת אפקט מחושב של  פרובוקציה, שימוש מופרז בכוח והעדר אמינות.

"מנקודת מבטה של ממשלת ישראל, ההפגנות אורגנו והונחו בידי המנהיגות הפלשתינית כדי לעורר אהדה לעניינם ברחבי העולם, באמצעות גירוי כוחות הבטחון הישראלים לירות על מפגינים, במיוחד אנשים צעירים. עבור הישראלים, הלינץ' של שני אנשי המילואים, סגן ואדים נובץ' וסמ"ר יוסף אברהמי ברמלה, ב-12 לאוקטובר, שיקף שינאה פלשתינית עמוקה כלפי ישראל ויהודים.

יש לשים לב לגוון הבלתי אישי של הדיווח – כאשר מדובר בישראל תמיד מדובר על כוחות בטחון – כאשר מדובר בפלשתינים תמיד מדובר על מפגינים, אין זכר לפרעות, לרצחנות, לאלימות.

אפילו כשמדובר על הלינץ' האכזרי – אין ועדת מיטשל מתייחסת אליו – אלא כמשהו שנתפס אצל הישראלים כמשקף שנאה עמוקה כלפי ישראלים ויהודים – ויכול להשתמע כך במרומז,- שאולי ישראל היא קצת פרנואידית ביחס לפלשתינים ומוצאת שינאה בכל מקום.

בבואה לטפל בטרור הפלשתיני, לב ליבה של הבעייה הנוכחית, מזכירה לנו הוועדה ששני הצדדים, והפלשתינים מכללא , "התחייבו .. לנקוט פעולה נגד ..כל איום או פעולה של טרור, אלימות או הסתה".

"הטרור", מסבירה לנו הועדה, "כרוך בהריגה ופציעה מכוונת של אזרחים שנבחרו באקראי, למטרות פוליטיות. נראה שיש בטרור כדי לקדם תוצאה פוליטית באמצעות זריעת אימה ודמורליזציה בקרב אוכלוסיה שלמה".

ההתנסחות המרוחקת, הכביכול-עובדתית, המנותקת, המקפידה שלא לאזכר שום פרט או דוגמה של הטרור בפועל, כל התחייסות פלסטית או מעוררת רגש, לא את פרטי הלינץ' ברמלה, לא את רצח התינוקת פס ברובה צלפים, לא את הפיגועים בירושלים, בנתניה ובמקומות אחרים, ולא את הסקילה של בני-עשרה בתקוע – עומדת בניגוד חד לאזכור של נקודות רגש כאלה בהקשר הפלשתיני, כמו מוחמד אל-דורה עליו כותב דו"ח מיטשל שהוא "נורה עת השתופף מאחורי אביו".

רק כאשר פונה ועדת מיטשל לתאר "השפעות כלכליות וחברתיות של האלימות" מתברר לראשונה שהיא מסוגלת להאריך בדיבור:

"הגבלות נוספות על תנועתם של טובין וסחורות הוטלו בידי ישראל על הגדה המערבית ורצועת עזה. לסגרים אלו שלוש צורות: אלו המגבילים תנועה בין אזורים פלשתינים לבין ישראל; אלו המגבילים תנועה בתוך האזורים הפלשתינים; ואלו המגבילים תנועה מהאזורים הפלשתינים למדינות זרות. אמצעים אלו שבשו את חייהם של מאות אלפי פלשתינים."

יש גוונים בדיכוי, אומרת לנו ועדת מיטשל, יש גוונים בגזילת חופשם של פלשתינים – שוב אנו מוצאים את ההשטחה והקיפול אל אותם פני שטח: אין דיון במשמעות הסגר ובאפקטיביות שלו כאמצעי למנוע אלימות ופיגועים ללא אלימות פיזית, דהיינו הארת הבחירה של ממשלת ישראל בסגר כתחליף לאפשרויות אלימות יותר לבלימת הפוגענות הפלשתינית.

הסגר מוצג במנותק כאקט שרירותי עצמוני של ממשלת ישראל נגד העם הפלשתיני , ויש פירוט מדוקדק של עוולה "מנותקת" זו.

יש לשים לב לסופרלטיבים הנלהבים של וועדת מיטשל כשהם באים לדון בעוול של הסגר: "שבוש חייהם של מאות אלפי פלשתינים" – בהחלט נכון וכואב, אך מדוע נעדר הדיון בשיבוש חייהם של מאות אלפי ישראלים כתוצאה מפיגועי טרור בריכוזי אוכלוסין הומי אזרחים?

ועדת מיטשל ממשיכה: "נושא המדאיג את הרשות הפלשתינית במיוחד הוא השמדתם של עשרות אלפי עצי זית ופרי ורכוש חקלאי אחר.

שוב האדרת הנזק תוך ניתוק סיבתיות. הוועדה מציינת פגיעה אדירה ברכוש ובסביבה: "עשרות אלפי עצי פרי" – במנותק ממהלך הנסיבות שהביאו לבחירת מהלך כזה כאפשרות לעצור ירי פלשתיני בלא לפגוע בחיי אדם – באמצעות ניקוי השטח ממקומות מסתור לצלפים.

גם כאן מצליחה ועדת מיטשל, באמצעות השטחת הדיון וצמצומו לנקודה הבודדת של הנרטיב הפלשתיני, ליצור אווירה של מהלך שרירותי, המופיע מנותק מכל הגיון או מצע ריאלי – עולם אבסורדי של רוע בו משתוללים ישראלים המשמידים גם עצי זית ופרי… בחינת "הם יורים גם בסוסים".

לסיום…

ככה, סתם, למען האיזון – אולי נדבר קצת מהנרטיב הישראלי: הנרטיב של עם שלם הנקרע בתוכו מרוב תאוותו לשלום, עם שממשלתו בנתה את מהלך אוסלו לפרטיו, חתמה הסכמים, ייבאה פרטנר מטוניס, חימשה את השותפים לשלום, סיפקה כספים לתשתיות וקראה שוב ושוב ושוב: שלום, שלום, שלום – לא רק חיצונית כלפי הפלשתינים אלא גם פנימית בהנהגת תוכניות לימודים מרחיקות לכת שתקדמנה את הסובלנות לאחר ולשונה ותיצורנה אווירה של דו-קיום ושל תקווה לעתיד של שיתוף ישראלי-פלשתיני.

ממול, הלכו הפלשתינים והתחמשו, הלכו ושכללו את מערכות התעמולה והחינוך הפנימיות שלהם בעודדם ילדים ומבוגרים כאחד למסור נפשם במלחמה הכוללת נגד האוייב הציוני.

בעוד ממשלת ישראל קוראת ללא ליאות לאיפוק והבלגה, והמערכת הצבאית האדירה של ישראל נוצרת את האש כדי שלא לפגוע בפלשתינים חפים – קוראת ההנהגה הפלשתינית לג'יהאד מתמשך, לפגיעה ביהודים וישראלים באשר הם, ומחנכת את עמה לרצוח כל יהודי מזדמן…

עם שלם הנקרע בתוכו מרוב תאוותו לשלום, עת ממשלת ישראל בנתה את מהלך אוסלו לפרטיו, חתמה הסכמים, חימשה את צבא פלשתין, סיפקה כספים לתשתיות וקראה שוב ושוב ושוב: שלום, שלום, שלום – לא רק חיצונית כלפי הפלשתינים אלא גם פנימית בהנהגת תוכניות לימודים מרחיקות לכת שתקדמנה את הסובלנות לאחר ולשונה ותיצורנה אווירה של דו-קיום ותקווה לעתיד של שיתוף ישראלי-פלשתיני.

והשורה התחתונה של דו"ח מיטשל: על ישראל לוותר על כל עמדותיה ביחס לבטחון ולהתיישבות – ובתמורה יפסיקו הפלשתינים להרביץ לנו. תודה רבה.

למי שרוצה לחוות מחדש את דו"ח מיטשל על כל סעיפיו (בחינת החדשות הישנות החדשות ביותר) מובא בזאת הניתוח המלא (כל הדו"ח סעיף אחר סעיף) של הדו"ח הכאילו אובייקטיבי של מיטשל – ומתוך כך, קל להבין מדוע מונה על ידי אובמה.

לניתוח המלא של דו"ח מיטשל והשימושים המעודנים שהוא עושה ברטוריקה… ראה בעמוד "דוח מיטשל":

http://subtext.made-clear.com/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%A9%D7%9C/

הפוסט הזה פורסם בתאריך כללי עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>