השמצת המהותנות

טענת מהותנות ישראל מושמצת בימינו מפני שהיא מזכירה טענות מהותניות ששימשו אמתלה לפעולות גזעניות, כוחניות, טוטליטריות ועוד. באופן פרדוקסלי ומעניין, הלוחמים העיקריים בכל הזמנים נגד אותן פעולות הנשענות על טענות מהותניות היו דווקא היהודים, הנלחמים מעצם מהותם בכל טענה של מהותנות – וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.
אלא שהמהות היהודית, היא להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – שליחי הקב"ה בעולם, הגוי הקדוש שבהתנהגותו המופתית כעם, מרומם את המציאות כולה.
המהותנות היהודית המעוגנת בקריאת האחדות היסודית של עם ישראל ב"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", הרגיזה מאז ומעולם את העמים האחרים, המאופיינים על ידי פרודתיות (כן, אפילו אחרי צמיחת הלאומיות בדורות האחרונים, בהשפעת המודל של הלאומיות העברית שהועבר לכולם דרך התנ"ך). גישות אלו, הרואות בדת את הטרנסנדטי, את החוויה הדתית המנצנצת ביחיד ומרוממת אותו מעבר לעולם הזה, אינן מסוגלות לתפוס את התופעה הייחודית של עם שחייו ההסטוריים והלאומיים הם ביטוי לרצון אלוהי, את התופעה האונותולוגית החוצה את הסובייקטיביות של המאמין ומחוללת דברים מוזרים כמו רצון השמדה המני והיטלריני או שיבת ציון פתאומית אחרי אלפי שנים.
ישראל הוא מהות – ומעצם זה הוא עומד בסתירה לכל מה שידוע לנו מחקר הדתות.
תובנה זו מאפשרת לנו לנתח מאמרים אקדמיים שונים, ולראות שנקודת הפספוס המרכזית היא תמיד בהבנת ישראל כמהות.

הפוסט הזה פורסם בתאריך כללי. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>